קוראים יקרים!
במשך 18 שנה הציג וביטא עיתון האזרחים הוותיקים של נס ציונה, "כיוון חדש", את עולמם של האזרחים הוותיקים, מפרישתם מחיי העבודה ועד גיל הזקנה המופלגת. פרק חיים שלם בחייו של אדם שלעיתים איננו שומעים את קולו.
הנהלת "עמית" , העמותה לרווחת האזרח הוותיק, ועיתון "כל נס ציונה" החליטו להביא קול זה של האזרח הוותיק לכלל הוותיקים, לבנים ולנכדים.
הפיכת "כיוון חדש" למוסף חודשי בתוך העיתון "כל נס ציונה", יאפשר לכל אחד ואחת מתושבי העיר לדעת על הנעשה בקהילה המבוגרת, מה נעשה בעיר למען הקהילה המבוגרת ותרומתם של האזרחים הוותיקים לעיר ותושביה.
הגיליון הנוכחי יוצא בתקופה ש"בין הזמנים": זמן יציאת מצרים, זיכרון תקופת השואה, זכר הבנים שנפלו במערכות ישראל ויום העצמאות. הכתבה העיקרית מוקדשת לסיפור "השלשלאות", סיפורם של שמעון (ז"ל) וחווה סרבניק בתקופת השואה.
כתבה אחרת מתארת את אפשרויותיו ויתרונותיו של בילוי זמן הפנאי באופן איכותי, פעילות חברתית והתנדבותית.
אנו מודים לאבי בן דוד העורך הראשי של "כל נס ציונה" שנרתם לרעיון להוציא את המוסף במתכונתו זו.
קריאה מהנה
המערכת
אביב בבית האזרח הוותיק
בימים אלו, עם סיומם של החגים ובואו של האביב, מחדש בית האזרח הוותיק בנס-ציונה את פניו ומביא עמו שורה של חידושים והטבות לקהל האזרחים הוותיקים בעיר ובאזור על מנת למלא את שעות הפנאי וליצור עניין והנאה.
במקום חדר הכושר נפתח סטודיו מאובזר וחדיש המציע מגוון חוגים לתרבות הגוף כמו פילאטיס, התעמלות בריאותית, זומבה גולד, התעמלות בונה עצם, פלדנקרייז וכמובן חוגי חיטוב ועיצוב הגוף. בקרוב יפתח חוג למחול מזרחי כשכל הפעילות מתקיימת עם מיטב המדריכות בעלות הנמוכה ביותר ובהתחייבות חודשית בלבד.
בתחום העשרה נמשכת פעילותה האטרקטיבית של מכללת עמית בימי חמישי בבוקר אשר תארח בעונת האביב את ד"ר ענת גואטה, עו"ד עופר יחיאל, שמואל אייל, ענת שפרן אור ועוד.
עודד ציון מ"מכון אבשלום" יפתח בסוף החודש קורס חדש בנושא "השירה העברית בספרד: מסורת וחדשנות" וירצה במסגרתו על עולמו הרוחני של איבן עזרא, שמואל הנגיד, וסודות השירה והתרבות העברית בספרד.
ד"ר יצחק נוי יקיים סדרת הרצאות בנושא "פרשיות ריגול" במסגרת מועדון "קפה, תרבות ומשמעות" בימי רביעי בשעות הערב לטובת קהל מעריציו הנאמן וידבר על השומר וניל"י, פרל הארבור ועוד.
קורסי הדרכה ושימוש בסמרטפונים נוספים יפתחו במהלך חודש מאי בהדרכתו המקצועית של אורי ישראל – 3 קורסים למתקדמים ו-3 קורסי מתחילים למשתמשי האייפון, גלאקסי והאייפד.
בתחום הטיולים בארץ ובחו"ל גם קיימת הרשמה מוגברת – טיול בירושלים בעקבות המרד של הישוב היהודי במנדט הבריטי בהדרכתו המרתקת של משה חרמץ, נופש בצפון במלון על שפת הכינרת "נוף גינוסר" כולל טיולים מודרכים והטיול המאורגן לסיציליה אשר אליו רשימות המתנה.
גם בתחום מפגשי הזמר יתקיימו בראשית שבוע הבא בוקר שירי לוחמים לקראת יום הזיכרון בהנחיית נאוה שפיצר ובחודש מאי יתארח כמידי חודש שמוליק צבי בשירי "יעקב אורלנד ומרדכי זעירא".
גם פעילות מועדוני האידיש , הלאדינו והשחמט מושכת אליה אנשים רבים ובתחום חוגי היצירה – מתקיימים חוג קרמיקה בהנחיית אירית יפרח, חוג חריזה בהנחיית יאנה רוטגייזר והחוג "סבתא סורגת הפתעות" בהנחייתה של חיה זומר.
עידית חן-סייג, מנהלת בית האזרח הוותיק, מבטיחה להמשיך ליזום וליצור פעילויות וחידושים נוספים על מנת לאפשר לגמלאי העיר להנות מפעילות העשרה איכותית באווירה משפחתית המאפשרת מילוי שעות הפנאי והתגברות על הבדידות, לדבריה "במהלך החודשים הקרובים תוצע הטבת אביב לגמלאים באמצעות הרצאות ומפגשים מרתקים בעלות סמלית וכדאי להתעדכן ולהגיע" .
הקמע – תעלומת ילדותו הנאצית של אבי היהודי- מארק קורזם*
כתבה רותי אקר
אלכס קורזם היה רק בן חמש כשנמלט לבדו אל היער בעת שיחידת חיסול לטבית פשטה על כפרו ורצחה את אימו ואחיו יחד עם שאר יהודי העיירה האחרים.
לבדו בעולם הוא הסתתר ביער, חיפש מזון ובגדים על גוויות החיילים וכל זאת בקור מקפיא של החורף הרוסי, עד שגילתה אותו כיתת חיילי אס,אס, לטביים. בתושיה רבה הצליח אלכס הקטן להסתיר מהחיילים את זהותו היהודית ולכבוש את ליבם. והם הפכו אותו לקמע של יחידתם. העניקו לו דרגת רב"ט ומדי צבא מלאים הגזורים לפי מידתו.
אך מה שהחל כניסיון נואש לשרוד, הפך עד מהרה להצגה ששיעשעה את האליטה הנאצית של לטביה, הילד הקטן הפך לכוכב של סרט תעמולה נאצי.
אחרי 63 שנה של שתיקה מעיקה, והוא כבר בעל משפחה באוסטרליה, גילה אלכס את הסוד הנורא לבנו מארק, הסטוריון המתגורר באנגליה, וזה עורר אותו להתחקות על עקבות עברו, לנסות לגלות את שמו האמיתי, למצוא בני משפחה ולאתר את כפר הולדתו.
מעתה לא רק האב צריך להרכיב מחדש את תמונת חייו. אף הבן נזקק לכך, והוא עושה זאת בחברת אביו בהדרגה ובעוצמה מצטברת, ומתעד את החיפוש אחר זהותו האמיתית של הנער הגדל בלי שם, בלי תאריך לידה ובלי כתובת מגורים.
בסופו של החיפוש נחשפים גילויים חדשים על משפחתו של קורזם והוא לומד, לראשונה מהו שמו האמיתי. איליה סולומנוביץ גלפרין.
הספר הזה, שכתב הבן, מסמל את סופו של החיפוש.
הקמע הוא סיפור מפתיע ומרגש, הממחיש כיצד אדם שזהותו אבדה, יחפשה גם בזקנתו.
(הוצאת כנרת, זמורה, ביתן)
השלשלאות
סיפורו של שורד השואה שמעון סרבניק ז"ל.
כתבה וצילמה : אילנה רוזנברג
האיכר לא ידע מה עלה בגורלו של הנער הפצוע והמדמם שהגיע אליו עם שלשלאות על רגלו, וודאי שלא עלה על דעתו שתהיה לו הזדמנות "להחזיר" אותן ל"בעליהן".
על הפגישה המרגשת ספרה לי חוה סרבניק, אשתו של שמעון ז"ל, בביתה בנס ציונה. "שמעון הוביל אותנו אל בית האיכר תוך כדי צילומי הסרט "שואה",של קלוד לנדצמן. האיכר הפולני נדהם לראות את שמעון, ההתרגשות של שניהם הייתה עצומה, וכך גם של האנשים שנכחו במפגש. לפתע, הלך האיכר לחדר השני,וחזר כשהוא מחזיק בידיו שלשלאות כבדות. שמעון היה מופתע ולא עצר את התרגשותו.אלו היו השלשלאות שהסיר מרגליו של שמעון בעת מנוסתו"
"מספר שנים הן היו מוצגות בויטרינה בביתנו, והוא היה שב ומספר את סיפורו לכל מי שהיה מעוניין, בכלל", אומרת חוה,"הוא סיפר הכל! מהרגע שניצל לא הפסיק לספר, לדעתי זה מה שעזר לו להמשיך ולחיות "
שמעון נולד בפולין בשנת 1930, עם פרוץ המלחמה הועבר עם הוריו לגטו לודז', באחד הימים כשהלך עם אביו לבית הכנסת, נורה האב ונהרג לנגד עיניו.
ב-1944 שולח שמעון עם 80 מיהודי הגטו למחנה חלמנו.הוא היה בן 13 כשנפרד מאמו ונלקח לעבוד ביחידת ה"האוזקומנדו".תפקיד האסירים ביחידה, היה לבנות את המחנה. כבלו את רגליהם בשלשלאות כבדות, והם נאלצו ללכת בצעדים קטנטנים או בקפיצות. וכך בנו את צריפי המחנה ואת הקרמטוריום ,ומשסיימו ,החלו להגיע הטרנספורטים למחנה. מעתה תפקידם היה לפנות את גופות הנספים ממשאיות התופת אל הקרמטוריום, אך לפני כן היה עליהם לעקור את שיני הזהב, ולמיין את חפצי הנרצחים. מהבגדים שהופשטו מהגופות ,הם לקחו מעילים ובגדים עליונים, את הבגדים התחתונים והמכנסיים לא יכלו להחליף בגלל השלשלאות שלרגליהם.
תחת עינו הפקוחה של חייל גרמני בשם וולטר, הועסק שמעון במיון וחיפוש זהב בתיקיהם של הנרצחים, באחד הימים, הוא נתקל בתיק מוכר,היה זה תיקה של אמו עם כל תמונות המשפחה…
מפקד המחנה הנס בותמן, נהג לקיים תחלופה בעובדי ה"האוזקומנדו",ה"ותיקים" הוצאו להורג, וגברים חדשים ורעננים תפסו את מקומם, כאשר הגיע תורו של שמעון לומר כמה זמן הוא נמצא שם ,הוא אמר :"יומיים", המפקד יצא מגדרו וצעק:"שקרן", אלא שבאותו הרגע הגיע החייל וולטר , לחש דבר מה על אוזנו של המפקד,ובכך הציל את הנער ממות. הוא הציל אותו עוד מספר פעמים.
מטלה נוספת אותה ביצע שמעון ,היתה ,להשיט ספינה על הנהר לעבר הכפר הסמוך, ושם להאכיל ארנבות שגודלו ע"י איכר כמאכל לגרמנים. הוא היה משיט את הסירה ושר בקול, להנאת הגרמנים,שירים בפולנית באידיש ושירי מלחמה גרמנים שלימדו אותו השומרים במחנה, הוא כונה "הזמיר מחלמנו". בזכות שירה זו ובזכות ניצחונותיו בתחרויות הספורט שנערכו במחנה, הצליח שמעון לשרוד עד התקרבות הצבא הרוסי למחנה.
בינואר 1945 חשו הגרמנים שעליהם להעלים ראיות ועדים לטבח שהתבצע במחנה. בין חמשת הראשונים שהוצאו להורג היה שמעון. החמישה צוו לשכב על הרצפה ואז עברו החיילים וירו לכל אחד ירייה בעורף. הכדור חדר לעורפו של שמעון ויצא מפיו, הוא איבד את ההכרה וכך לא נעשה בו וידוא הריגה.
כשהתעורר, זחל יחף ובגופיה אל האיכר בכפר שאצלו נהג להאכיל את הארנבות. האחרון שחרר אותו כליל מהשלשלאות ,נתן לו בגדים ,מזון וכפכפי עץ ואמר לו "ברח מהר אינך יכול להישאר כאן,מחפשים אותך!" ואכן, משגילו הגרמנים כי נותרו רק 4 גוויות החלו בחיפושים בכל האזור. אך שמעון לא יכול היה להמשיך, הוא נכנס לאורווה ואיבד שוב את הכרתו. האיכר הנפחד פנה לראש הכפר והלה העביר את שמעון הפצוע לכפר אחר. כשהגיע הצבא האדום הוא אושפז בבי"ח, ולאחר שהבריא בגופו, חזר לחפש קרובים בגטו לודז'. אף לא אחד מקרוביו נותר בחיים.
עם תום המלחמה הגיעו אנשי הסוכנות היהודית ללודז' והקימו "קיבוץ",אליו הביאו בני נוער שחזרו ללודז' .נציגי הסוכנות עברו בכפרים ובמנזרים שבהם הוחבאו ילדים יהודים והביאו גם אותם ל"קיבוץ".
שמעון הצטרף ל"קיבוץ", שם הכיר את חוה, אשתו לעתיד.
"אנחנו,הורי ואחי הצעיר אריה (אריה קורן א.ר),הצלחנו לברוח עם פרוץ המלחמה, כשהגרמנים היו כבר במבואות העיר. אלא שהגרמנים היו בעקבותינו,וכבשו כפר אחרי כפר. למרבה המזל סטלין נתן הוראה לפתוח את הגבול ולאפשר לַנסים למצוא מקלט בברית המועצות. אני זוכרת כיצד התקבלנו, הפליטים היהודים בחום ע"י התושבים המקומיים, יהודים ולא יהודים.
ב-1941הועברנו עם עוד משפחות יהודיות לקזחסטאן,שם גרנו 4 שנים. הסתגלתי מהר למקום, לבית הספר, לחברים החדשים, ואפילו קבלתי תעודת הצטיינות, אותה שמרתי מכל משמר.
עם תום המלחמה,שבנו ללודז'. ברכבת שהביאה אותנו חזרה, נגנבו כל המזוודות, ובתוך אחת מהן הייתה תעודת ההצטיינות. גם היום, 70 שנה אחרי ,אני מצטערת על האובדן.
כשהגעתי ללודז',צורפתי ל"קיבוץ". אחרי שנה עבר "הקיבוץ "למילאנו שבאיטליה,שם שהינו כשנה וחצי.
ב-1948, כמה ימים אחרי קום המדינה עלינו עם קבוצה מתוך ה"קיבוץ" לקבוץ "שבילים" מול עיינות. הקיבוץ הזה התפרק די מהר, ושמעון ואני עברנו לנס ציונה, בה גרו כבר הורי ואחי.
אחרי שנה נשאנו. שמעון עבד בתחילה אצל הקבלן הנס ציוני שאול ברגלס, ואח"כ עבר לתעשיה הצבאית בתל אביב. על אף העובדה שלא הייתה לו כל הכשרה מקצועית הוא היה עובד מצטיין והגיע למעמד של מנהל מחלקת החשמל."
ב-1961, הוא העיד במשפט איכמן והדהים את השופטים ואת הקהל בסיפורו.
הסרט "שואה" של קלוד לנצמן (1978) נפתח בתמונה "הפסטוראלית" שבה יושב שמעון בסירה ומשיט אותה לכפר אליו היה שט כדי להאכיל את הארנבות.
כיום מוצגות השלשלאות ב"יד ושם",לצד עדותו המוקלטת של שמעון .
שמעון נפטר בשנת 2006. והותיר אחריו את אשתו, חוה, שתי בנותיו ,ציפי (זילברמן),ולאה (פישביין), 5 נכדים ונין אחד אותו עוד זכה לראות. אחרי מותו נוספו עוד 8 נינים למשפחה האוהבת והשוקדת על שימור זכרו.
חדשות מרכז היום
יום הולדת לציון 20 שנה להקמת מרכז יום למבוגר
השנה חוגג מרכז היום למבוגר יום הולדת 20 שנה. 20 שנה מאז שנבנה הבית היפה ברח' בן- גוריון 9 ע"י "עמית – העמותה לרווחת האזרח הוותיק".
האירוע יתקיים ב- 28/4/15 בהשתתפות ר' העיר וכל השותפים להקמה ולעשייה, משרד הרווחה, הבטוח הלאומי, אשל – ג'וינט, אגף הרווחה ואורחים רבים שהוזמנו.
את פני האורחים תקבל בכניסה "גינה" של פרחי קרמיקה שנעשו ע"י באי מרכז היום לציון האירוע.
האירוע חשוב כי כאן בא לידי ביטוי מעשי הרעיון של השארת האדם המבוגר בביתו ובסביבה המוכרת לו, בקהילה. זהו ציון דרך לקהילה הבוגרת, בו היא מוצאת בית חם, מפגש חברתי, פעילות מגוונת, השגחה ותשומת לב. במשך השנים רבים מהורינו ראו בו את ביתם השני, בית שוקק חיים ושמח במקום בדידות וניתוק.
זהו זמן השמחה שלנו ושל ההורים הפוקדים יום יום את ביתנו.
יום הולדת שמח לעיר ולחברי מרכז יום .
טקס הרמת כוסית לחג הפסח במרכז יום לקשיש
טקס הרמת כוסית לקראת חג הפסח התקיים במרכז יום לקשיש בהשתתפות ר' העיר מר יוסי שבו, יו"ר העמותה הגב' רנה פלדמן וחבריה בהנהלת העמותה, הרב מנחם פלדמן. ר' אגף הרווחה הגב' אורית בן יהודה, מנהלת מחלקה לרווחת האזרח הוותיק הגב' ענת לוין, מנהלת המדור למתנדבים הגב' יעל בן נון גובר, עו"סיות ברווחה ואורחים רבים.
חדר האוכל היה מלא עד אפס מקום על השולחנות עם המפות הלבנות היה כיבוד פרחים ויין.
מנהלת מרכז יום לקשיש אביגיל לנדסמן סיפרה על מהות החג, בירכה את הקשישים והודתה לצוות מרכז יום על עבודת קודש שהם מבצעים במסירות ובמקצועיות ובכבוד הראוי להערכה.
ראש העיר, מר יוסי שבו, קרא לאחדות העם ולא לפילוג לאחר תקופת הבחירות והודה להנהלת העמותה ולעומדת בראשה הגב' רנה פלדמן ,לאביגיל לנדסמן המנהלת ולצוות על עבודתם המסורה ואיחל אריכות ימים המלווה באיכות חיים לכל הנוכחים.
הגב' רנה פלדמן ברכה את הקשישים והודתה לר' העיר ולאגף הרווחה על שיתוף פעולה ולצוות מרכז יום על עשיה ברוכה.
הרב פלדמן סיפר על הודות החג ובירך את כולם בחג פסח כשר.
את האירוע חתמו הזוג יוליה ושאול בן הר שניגנו ושרו שירים מבית אבא.
הקשישים יצאו עם מתנת חג אותה העניקו בחום ובאהבה קב' חנן מור שמאמצת את מרכז יום כל השנה והנהלת העמותה.
זו ההזדמנות להודות לקב' חנן מור על התרומה ונתראה גם בשנה הבאה.
יוקר המחירים מול פנסיה נמוכה
כתבה: אילנה צבר-וינר
לאחר ש"בדקתי" את הרצפות בדירתי מקרוב וגם את המצב בב"יח קפלן,יצאתי חמושה בגבס ומנשא וברצון לבדוק מה קורה לחברי האזרחים הותיקים שממעטים להגיע לחלק מההרצאות הנפלאות העומדות לרשותם בבית האזרח הוותיק ,כשאני רואה אותם משוטטים במרכולים בעיר.
הרי יכלו הם לשמוע (להלכה) הרצאה מאלפת מפי אחד מהמרצים הנהדרים והנה הם פה בודקים מחירים ומביטים במוצרים (למעשה)..
פניתי ושאלתי כמה מהם ולמדתי לדעת שהסיבה היא שחלק גדול מחברינו הגמלאים אינו יכול לשאת בעלות הגבוהה יחסית של ההרצאות לפנסיה שלהם.
חלק די גדול מהגמלאים אינו יכול להרשות לעצמו לשמוע את כל ההרצאות אלא לברור ולמצוא את המיטב המעניין לדעתו למול הסכום אותו יוכלו לממן.
רוב הפנסיות של האזרחים הותיקים ממוצעות ואף למטה מכך ולמרות שהחוגים המוצעים מרתקים ומבוקשים –הם אינם זולים וכך עומדים להם חברינו הגמלאים בנקודת מפגש מעיקה בין הרצוי והאפשרי (לכיס).
קיימת דעה שמרבית התושבים הותיקים בעירנו שייכים למעמד גבוה שיכול להרשות לעצמו הוצאות גבוהות של תרבות הפנאי בעיר.
כדאי ורצוי שתיבדק הסוגיה של מספר הקשישים שמתקשים לממן תשלום לחוגים אהובים כשיוקר המחיה מעיק ומכביד.
לחשב מסלול מחדש (פעילות הפנאי לאוכלוסיה המבוגרת)
כתבה מינה פלג
על המקרר במטבח של זוג הגמלאים מודבק לוח שנה גדול גדוש בהערות אשר מכסות כמעט את כל ימות השבוע, ומעל כולן מדבקה קטנה "מאז שפרשתי מהעבודה – אין לי זמן פנוי".
אומנם הפרישה מהעבודה מסמנת, בדרך כלל, את המעבר לגיל השלישי שמלווה לעתים בירידה בהכנסה, דאגה לבריאות הגופנית והנפשית, בדידות, סכסוכים זוגיים, ניתוק מתעסוקה קבועה אשר הכתיבה את סדר היום, הדימוי העצמי ומשמעות החיים.
אך הפרישה מעניקה גם תחושת חופש ושחרור שלא מורגלים אליהם, ובעיקר לעודף זמן פנוי וחיפוש דרכים כיצד למלאו.
אברהם אלון, החוקר את דפוסי הפנאי בקרב בני הגיל השלישי כותב במאמרו "מה עושים עם הפנאי בגיל המבוגר?": "ניתן לראות את היחס של "לקוחות הפנאי" לסוגיהם אל סדר היום המתפנה כמעין רצף שמתמשך בין שני קטבים:
בקוטב אחד נמצאים אלה שרואים בזמן הפנוי כנטל – החרדים מפניו או מבלים את הזמן בהמתנה שיחלוף, ובקוטב השני נמצאים אלה שרואים בזמן המתפנה כנכס – המודעים לאפשרויות הרבות שעומדות בפניהם לפעילות פנאי משמעותית…" זאת הזדמנות לפתח תחומי עניין שנזנחו במהלך החיים, או להתנסות בפעילות פנאי חדשה, הכל לפי הגיל, היכולת והנטייה האישית.
יש הסכמה בין חוקרים שפעילות פנאי, נחשבת לכזאת כאשר האדם יכול לבצעה מתוך בחירה חופשית, הנאה וביטוי עצמי, היא מעניקה משמעות, סיפוק, עניין ותורמת לרווחת הגמלאי.
חשיבות פעילות הפנאי היא בכך שהיא מספקת מסגרת חברתית העוזרת להתמודד עם השנויים המתרחשים עקב הפרישה מהעבודה. היא גם אחד הגורמים המשמעותיים המשפיעים לטובה על שביעות רצון מהחיים בגיל המבוגר, תורמת לחיזוק הביטחון העצמי, ולהרגשה חיובית גופנית ונפשית. (מתוך מאמרה של דפנה גולן שמש "פנאי משמעותי בגל השלישי”)
בימינו תרבות הפנאי של בני הגיל השלישי מעולם לא הייתה כה עשירה,
מגוונת ובהישג יד. נראה שהשמיים הם הגבול וצריך לנצל את הרגע!
נוכחותנו, הגמלאים, כל כך בולטת, עד כי בבואי לרכוש מנוי לאופרה, שאלתי האם מגיעה לי הנחה בשל היותי גמלאית, התשובה שקיבלתי הייתה שאם יעניקו הנחות במחירי הכרטיסים לכל הגמלאים שצופים באופרה, הבית היה צריך לסגור את שעריו.
ולמרות הכל, טוענת ד"ר גלית נמרוד מהאוניברסיטה העברית, במחקר מקיף שערכה ושכותרתו "דפוסי הפנאי בקרב אזרחים וותיקים בישראל" שהוגש בשנת 2014 למשרד לאזרחים ותיקים: “אזרחים ותיקים בישראל ממעטים לעסוק בפנאי ולא מפיקים ממנו הנאה ברמה התורמת משמעותית לרווחתם.”
המחקר התבסס על סקר טלפוני בקרב מדגם של 545 נשים וגברים בני 60 ומעלה, אשר פרשו מעבודתם ואינם עובדים כיום בשכר. הפרטים נדגמו באופן אקראי, ובצורה המייצגת את התפלגות קבוצות האוכלוסייה – יהודים ישראלים ותיקים, עולים ממדינות חבר העמים, וערבים.
בין היתר טוענת ד"ר נמרוד שהממצאים במחקר מצביעים על כך שגמלאים בישראל ממעטים להשתתף בפעילויות כגון "פנאי רציני" ("פנאי רציני" מוגדר כפעילות אשר המשתתף בה מעוניין להפוך אותו למעין "קריירת פנאי") הכולל התנדבות, תחביבים, חוגים ולימודים…
לעומת זאת גמלאים מרבים להשתתף בפעילויות של צריכת תקשורת שלא תורמת להם לתחושת רווחה פיזית ונפשית – בעיקר צפייה בטלוויזיה…וכך הם נחשפים (לעתים) לתכנים מדכאים הגורמים לירידה ברווחתם הנפשית (כמו תכניות של חדשות ואקטואליה ומחסור בתכניות המכוונות לאוכלוסייה המבוגרת.
האתגר המרכזי לדעת ד"ר נמרוד הוא הצורך להתמודד עם העובדה שעבור רבים מהגמלאים הפנאי הוא בבחינת נטל ולא ברכה. במחקר מוצעים מספר צעדים שניתן לנקוט על מנת לסייע לגמלאים להתמודד עם הפרישה ולצמצם את תחושות השעמום, הדיכאון וחוסר התכלית:
*מתן אפשרות לאזרחים ותיקים להמשיך לעבוד, אם במשרות חלקיות, דחיית גיל הפרישה, יצירת ביקוש לעובדים שפרשו, או בתפקידי יעוץ – Mentor .
*עידוד השתתפות בפעילויות "פנאי רציני" עשויות להיות תחליף לעבודה כי הן מציעות מסגרת, קשרים חברתיים, אחריות, אתגר ותחושת "צריכים אותי".
ולסיום – מתוך "הנסיך הקטן"
"שלום" אמר הנסיך הקטן
"שלום" השיב הרוכל
רוכל זה עסק במכירת גלולות משובחות המרוות את הצימאון. כל הבולע גלולה אחת לשבוע אינן נזקק עוד לשתייה.
"למה אתה מוכר זאת?” שאל הנסיך הקטן
"גלולות אלה" הסביר הרוכל "מאפשרות חיסכון רב בזמן…ניתן לחסוך חמישים ושלוש דקות בשבוע"
"וכי מה עושים בחמישים ושלוש דקות אלה?” שאל הנסיך הקטן
"תוכל לעשות ככל העולה על רוחך" השיב הרוכל
"כשאני לעצמי" אמר הנסיך הקטן בלבו "אילו היו לי חמישים ושלוש דקות פנויות, הייתי הולך אל המעיין?”
גמלאים יקרים, מה דעתכם? מה הייתם עושים אתם?
(*הערת המערכת: בית האזרח הוותיק מאפשר פעילות פנאי איכותית במגוון רחב של תחומים וכן אפשרויות התנדבות מגוונות. ניתן ליצור קשר בטל. 089380470)
גם מעיק וגם מציק – להגיע (ולא ביוקר) למועדון "אחווה"
מרים י., ניצולת שואה, נראתה מודאגת ומוטרדת מאוד. היא מספרת שהיא מגיעה 3 פעמים בשבוע למועדון "אחווה", מועדון ניצולי השואה של נס ציונה. "המועדון בשבילי הוא בית חם ושמח, ואני מאוד אוהבת להגיע אליו כי שם אני נמצאת עם אנשים כמוני שמבינים, בלי להוסיף מילה, למה אני לא ישנה טוב בלילה ומה מעיק עלי".
ממה את מוטרדת ? אני שואלת והיא עונה " העלויות היקרות הקשורות ביציאה מהבית. מאחר והניידות קשה לי ואני נעזרת במקל הליכה, אני נזקקת לכל יציאה מהבית להזמין מונית. מחירה של מונית לכיוון אחד 25 ₪, לפי כך אני נאלצת לשלם כל שבוע 150 ₪ למוניות רק ע"מ להגיע למועדון, שאליהם נוספות הוצאות מונית לקופת חולים, קניות או כוס קפה עם חברות "
ברור העניין העלה שכרגע אין לכך תשובות שעשויות לסייע למרים.
"אני מקווה שאולי הפרסום יסייע לי, לחברותי וחברי במועדון, שנתקלים באותה בעיה ונוכל להגיע למועדון ללא העלויות הגבוהות מאוד בשבילנו" מי ייתן.
עוגת מיץ תפוזים + אינסטנט פודינג וניל
תבנית עגולה סיר פלא (יש גם חד פעמי) או כל תבנית שתבחרו
או 2 אינגליש קייק חד פעמי
החומרים:
2.5 כוסות קמח תופח מנופה
1 חבילה אינסטנט פודינג וניל (80 גר`) מנופה
1 כוס סוכר
3 ביצים
1/2 כוס שמן
1/2 1 כוסות מיץ תפוזים מסונן
גרידה מקליפת תפוז אחד
אופן ההכנה:
בקערה מערבבים את הקמח, הסוכר והאינסטנט פודינג . בקערה נוספת מערבבים ביצים , שמן ומיץ תפוזים .מוסיפים לחומרים היבשים ומערבבים עד לאיחוד החומרים. מוסיפים קליפת תפוז.
לא לערבב יותר מידי!!!
מעבירים לתבנית משומנת (בתרסיס שמן) ומכניסים לתנור שחומם מראש ל-180 מעלות כ-40 דקות (עד הזהבה יפה ושקיסם יוצא יבש)
הערה: במידה ואין מיץ תפוזים טרי אפשר להשתמש מבקבוק או נקטר תפוזים . ובמקום קליפת תפוז קליפת לימון.
אפשר לפזר מעל שוקולד צ'יפס.
העוגה מתאימה להקפאה.
בבית האזרח הוותיק שתי פנים להיסטוריה
כתבה: אילנה צבר-וינר
תמיד אהבתי היסטוריה, בנעורי התייחסתי לסיפורים ההיסטוריים כמוזרים ומושכים ואמתיים. היום, אני הולכת להרצאות ומוצאת שניתן לשמוע הרצאה על אותה תקופה משני מרצים שונים כשההתייחסות ומיקוד של כל אחד מהמרצים לכיוון שונה ובכל זאת שתי ההרצאות מעניינות .
מרצה אחד יתייחס למקרו-יתן לך תאור כללי מה קרה באותה עת למדינות שונות ועל הפילוסופיה של ההיסטוריה, בעוד המרצה השני יתמקד בזוטות, מה היו הפרטים הקטנים שגרמו לדברים לקרות דווקא באותה עת ודווקא לאותם אנשים,
יוצא מכך שכל אחד מאיתנו עלול להיות הטריגר לארועים ולמצבים שקורים בעקבותיו.
כולנו גורמים להסטוריה לקרות. אל תזלזלו בנו- לכל אחד מאיתנו יש אפשרות לגרום לשינוי וכל אחד מאיתנו הוא רסיס ממשבר קטן או גדול בתקופתו.
כל אחד שמשתתף בהרצאה של דר' עודד ציון או דר' ענת גואטה (בבית האזרח הוותיק) רואה שניתן להתייחס למתרחש בעולם ההיסטוריה מצד אחר ,אם מצד התהליכים שמתרחשים בעקבות משברים ומגפות או להיפך .
אולי גם דברים קטנים שקורים לאנשים ובעקבותיהם חלים שינויים בסביבה הקרובה, הרחוקה וגם בעולם, בעולם כולו…
בהחלט מעורר מחשבה ,סקרנות ומחקר.