גיליון כיוון חדש – קול האזרחים הוותיקים בנס ציונה
גיליון מס': 158
צילום החודש – החסידה והארובה. צלם: עוזי שפר
ברכת יו"ר עמית לקראת השנה החדשה
חברי הגמלאים,
אנו עומדים על סף שנה חדשה ובלבנו תפילה.
מי ייתן והשנה הבאה תהיה שנה של שקט ושלווה, שנה של שמחה, שנה של בריאות טובה והתגשמות משאלות לבנו.
אנו, בעמותה לרווחת האזרח הוותיק, מתכננים שנה של פעילות עשירה ומגוונת.
נשמח לראותכם משתתפים ונהנים בפעילויות השונות.
בשמי ובשם הנהלת העמותה,
אני מאחלת לכולם שנה טובה.
תחומים ופעילויות.
רנה פלדמן – יו"ר עמותת עמית
זמן חצב עכשיו
מאת: קטרין נקאש – קוזיאל
מי מבשר על בוא הסתיו בשיא החום ולא מאכזב?
מי שיחפש חצב בסתו, לא בהכרח ימצאהו. לבלובו מתחיל למעשה כבר באוגוסט. אמנם מדובר בשיא הקיץ, אך התפרחת מרמזת על סופה של עונה, כמו בפתגם: "החצב פורח והקיץ בורח".
החצב הוא פרח מוגן, וסמל לעוצמת הטבע לנוכח פריחתו בעונה החמה ביותר. לא פלא שמדמים אותו לעתים לעוף החול. תפוצתו בישראל: במישור החוף, בהרים ובשפלה. נדיר למצוא אותו במדבר.
כבן למשפחת היקינטונים, החצב בעל שורשים ארוכים וחזקים, המגיעים לעומק של שלושה-ארבעה מטרים. הם מסוגלים לחדור דרך סדקי סלעים ולהרחיבם על מנת להגיע לקרקע לחה. יתכן שמשום כך ניתן לו שמו, שכן הוא "חוצב בסלע". בצלו הגדול אוגר מים ומזון, וגם כאשר נדמה שהוא מתייבש כליל, יש לו מספיק אנרגיה לפריחה מחודשת.
תפרחת החצב היא בצורת עמוד ומגיעה לגובה של מעל מטר. היא נפתחת בהדרגה מלמטה כלפי מעלה, וצבעם הלבן של הפרחים מושך אליו חרקים גם בלילות.
צמח החצב מכיל חומרים רעילים וחריפים, וזו הסיבה שאינו נאכל על ידי בעלי חיים. אף על פי כן, מצא האדם שיטות להפיק ממנו תרופות, משקאות חריפים, רעל עכברים ואף דבש הנחשב למשובח. ברפואה המודרנית הצמח יעיל לריפוי אסטמה, שיעול ודלקת ריאות. כמו כן, ניתן להפיק ממנו חומרי השתנה ומעוררי הקאה, אך עיקר השימוש בו הוא לריפוי מחלות לב. ברפואה העממית החצב מטפל בפצעים בקרקפת, בטחורים, במחלות עור ובשברים.
אגדה מספרת. שבאחד מביקוריו עבר שר הפרחים בארמון המלך וגילה איכרים זועמים וצועקים. כששאל לפשר המהומה, הסבירה לו נערה עניה כי אין סימני גבול בין חלקות האיכרים, ומדי שנה בעונת הקציר פורצות קטטות ביניהם על רקע הסגת גבול. המלך הציע כד מלא מטבעות זהב למוצא הפתרון. אחד האנשים הציע להקיף כל חלקה בחומה, אך היא נדחתה ע"י האיכרים שלא יכלו לממן חומה שכזאת. שר הפרחים שאל את הנערה מה היתה עושה לו זכתה בכד הזהב, והיא השיבה שמשום שהחורף בפתח הייתה קונה נעליים לכל הילדים היחפים כמותה. חייך שר הפרחים וביקש שתאמר למלך כי על האיכרים לשתול חצבים בין חלקה לחלקה. וכך עשו.
בבוא הגשמים הצמיח החצב עלים ירוקים, וכל איכר ידע מהו שטח חלקתו. משפסקו המריבות, קבלה הנערה את מטבעות הזהב שהובטחו לה וקנתה בהן נעליים לכל הילדים היחפים.
אך בימות הקיץ היוקדים נבלו עלי החצב, ובהגיע הסתו שוב קם שאון גדול. אז הרגיעה הנערה את האיכרים, והבטיחה להם שבקרוב ממש יפריחו החצבים פרחים לבנים וגבולותיהם ישובו לקדמותם. שמחו האיכרים, ומאז ועד היום מסמלת פריחת החצב אות לחקלאים על בוא הסתו וזמן חרישת שדותיהם.
סיפורה של מתנדבת
מאת: שרה וולף
מי היא המתנדבת שרואה בעזרה לזולת דבר המובן מאליו וההתנדבות היא בדמה.
"אני מרגישה שחשוב מאוד להתנדב ולתרום מזמני לקשישים המרותקים לביתם וכל עולמם ארבע קירות, והם משוועים לראות אנשים, לשבור את הבדידות."
זה המוטו של הגברת מיכל רז המבקרת מדי שבוע קשישה-צעירה ברוחה בת 94. מיכל רז היא ילידת הארץ וימי ילדותה עברו עליה בנהריים! שם גרו כחמש שנים תחת שלטונו של המלך הירדני עבדאללה. וגורשו ב1946 . משם נדדה המשפחה לעמק חפר ולקרית עמל. מיכל למדה את מקצוע האחות בבית החולים בעפולה.ובכל שלב בחייה עזרה, התנדבה, ולא לחינם כונתה "העובדת הסוציאלית" כפי שהדגיש בעלה שי בהערכה רבה. שי בעלה, היה איש קבע ששירת בבסיס תל נוף, ולכן המשפחה גרה תחילה ברחובות ואחרכך עברה לנס ציונה.
כעת מיכל מתנדבת אצל הקשישה. במסגרת תוכנית תב"ל (תעסוקת בית לקשיש) .האישה היא ניצולת שואה ונותרה ערירית. היא סובלת מבעיות פיסיות, מרותקת לכיסא גלגלים ואינה מסוגלת לצאת מביתה (למעשה אין לה רצון). עם זאת היא צלולה לחלוטין ונהנית לבלות את זמנה בפעילויות שונות כמו קריאת ספרים ,האזנה למוסיקה, דיון בנושאי אקטואליה וכו'. מיכל רז והקשישה יושבות יחדיו ומשוחחות על נושאים שונים. הפגישה נפתחת בשאלות לשלומה ומעשיה של הקשישה. לפעמים קשה ל"קלוע" לטעמה ולנושא השיחה הנוח והמתאים למפגש המסוים אך לרוב מצליחה. היות והיום היא מתקשה בקריאה הגברת רז מקריאה לה ספר לפי בחירתה. כרגע הן קוראות את "שבע אמהות" של יוכי ברנדייס אותה היא אוהבת מאוד. בהמשך מתפתחת שיחה על הנושאים העולים בספר, בין היתר ספורים תנכ"יים אותם אינה מכירה מכיוון שהייתה התלמידה היהודייה היחידה בבית ספר בו לא למדו תנ"ך. עוד הן מאזינות למוסיקה ומשוחחות על עניני היום.
לקשישה מטפלת ומיכל רז עוזרת גם לה (הוא שאמרנו- "עובדת סוציאלית"). ככל אדם גם המטפלת מרגישה לעיתים שלא בטוב ונזקקת לעזרת רופא.גברת רז מציעה להישאר במקומה עד שהיא שבה מקופת-חולים.
כאשר אני שואלת את מיכל רז מדוע היא מתנדבת נראה שהשאלה מיותרת והתשובה מובנת- "עזרה ונתינה זה אצלה בורידים ובגנים" אומר שי בעלה.הרי בנוסף היא מתנדבת כאחות "טיפת חלב" ברחובות ועו"ס מן הצד…ידה בכל מקום נדרש. לדעתה עזרה ונתינה היא צורך פנימי וגם דרך למלא את הזמן, גם אם אין כזה. נתינה היא קבלה, השקפת עולם,ספור…
לסיום אני רוצה להוסיף בנימה אישית שביקורי אצל משפחת רז(מיכל ושי) היה מאוד מעניין ומאיר עיניים. פגשתי אנשים פתוחים, נדיבים ומעניקים מכל הבחינות.אני מרגישה שזכיתי. תודה!
מסע לפולין 2017
מאת: רות אקר
יצאנו למסע בעקבות הקהילה היהודית בפולין מראשיתה ועד להכחדתה ע"י הנאצים במלחמת העולם השנייה.
בחום הגדול של חודש יולי יצאנו לשבוע קריר וגשום בפולין. היינו קבוצה שהתגבשה בנס ציונה בבית האזרח הוותיק. במשך השנה שמענו הרצאות על יהדות פולין ובסוף יצאנו למסע בעקבות הקהילה היהודית בפולין מראשיתה ועד להכחדתה ע"י הנאצים במלחמת העולם השנייה.
הגענו לעיר הבירה וארשה. ותחנתנו הראשונה הייתה בבית הקברות היהודי. בו קבורים יהודים מראשית המאה ה-19.
הביקור בבית הקברות אפשר לנו ללמוד על הקהילה היהודית שהתגוררה בעיר , ועל הגיוון הרב שבה דתיים וחילוניים, ציונים ובונדיסטים שהם סוציאליסטים יהודים אנטי ציונים דוברי אידיש. היה מעניין לקרוא את הכתובים על המצבות , שנכתבו בעברית, אידיש ופולנית.
בבית הקברות כ180.000 מצבות, חלקן שמורות, חלקן שבורות, רובן מעלות טחב .בין שיחים ועצים גבוהים.
בין המצבות זיהינו את המצבה של יוסף גולדשמיט הוא אביו של יאנוש קורצ'אק, מצבתה של אסתר קמינסקה שחקנית אידית דגולה (אמא של השחקנית אידה קמינסקה), מבין המצבות של הסופרים זיהינו את מצבתו של י.ל. פרץ שכתב באידיש. (סבורים שהוא נצר למשפחה ממגורשי ספרד שהגיעה לפולין. ובתמונתו המפורסמת הוא אף דומה מאד לעמיר פרץ שלנו)
תחנתנו השנייה בוארשה הייתה בבית היתומים של קורצ'אק.
התרגשנו מאד להיות באולם המרכזי בו הייתה עיקר הפעילות, ובו למדנו על דמות שלא כל כך מפורסמת והיא סטפה. יד ימינו ועוזרתו הנאמנה .סטפה שהגיעה בראשית שנות ה30 לארץ ושהתה בקיבוץ עין חרוד. כאשר שמעה על המצב ההולך ומחמיר של יהודי פולין. חזרה לוארשה והייתה עם הילדים ויאנוש עד הסוף בטרבלינקה.אשה אמיצה .
ולקראת סוף היום הראשון ביקרנו במוזיאון השואה , שנפתח רק בשנה האחרונה. המוזיאון מרשים ביותר הן מבחינה ארכיטקטונית והן מבחינת התוכן. בהיקפו וברמת המוצגים שבו.
סיום הביקור בוארשה היה ביום האחרון למסעינו בפולין.
צעדנו במסלול הגבורה, מסלול המקיף את הגטו, שהוקם בנובמבר 1940. הגטו היווה בשטחו 3% משטח וארשה ודחסו בו 450.000 יהודים. שהיוו 30% מאוכלוסיית העיר.
במסלול הגבורה הציבו אבני זיכרון שחרוטים עליהם שמות אנשים חשובים שהיו בגטו ואף קשורים למרד היהודי. כמו יצחק כצנלסון -משורר השואה, הרב יצחק ניסנבאום- מנהיג הציונות הדתית ,שאמר שיש לקדש את החיים בעת הזאת ולא למות על קידוש השם.יאנוש קורצ'אק – מחנך בית היתומים, פאבל פרנקל- מנהיג אצ"י , ארגון צבאי יהודי, ראש המחתרת הרביזיוניסטית. ומרדכי אנילביץ ועוד ועוד.
סיימנו את מסענו בתמונה קבוצתית לרגלי אנדרטת השואה של רפפורט הניצבת על רחבת השילוחים בגטו מול המוזיאון.
התרשמותנו מוארשה בפרט ומפולין בכלל, שהארץ ירוקה, קרירה ויפה. עוברת תנופת פיתוח אדירה, סוללים כבישים חדשים, הבתים משופצים, מכוניות חדשות על הכבישים והניקיון שולט בכל הערים הגדולות וארשה קרקוב לודג', חגיגה אדריכלית, גורדי שחקים חדשים ומודרניים לצד רובעים עתיקים שמורים ומשופצים(קרקוב) או בנויים מחדש (וארשה).
תחבורה ציבורית טובה ומגוונת, המאפשרת ניידות לעבודה ולבילויים. ואכן וארשה עיר תוססת, "תל אביב של פולין"
סיפור שכונה
מאת: מינה פלג
מי לא עבר בדרכו מזרחה לבאר יעקב ולרמלה ברחוב מרגולין ותהה מי היה האיש שעל שמו רחוב רחב ומטופח. כתבתנו יצאה לברר.
מי לא עבר בדרכו מזרחה לבאר יעקב, רמלה או לוד ברחוב מרגולין ותהה מי היה האיש שעל שמו יש רחוב רחב ומטופח כל כך ,כתבתינו יצאה לברר.
שכונת יד אליעזר נמצאת בקצה הצפון-מזרחי של עירנו. היא הוקמה באמצע שנות ה-50 עבור מפוני מעברת נס ציונה ועולים חדשים מצפון אפריקה, עיראק ואירופה.
רחוב מרגולין הוא אחד הרחובות המרכזיים בצפון העיר, עובר דרך השכונה ומגיע עד לבאר יעקב השכנה.
הן השכונה, והן הרחוב מנציחים את שמו ופועלו של אליעזר מרגולין, אחד המפקדים הבולטים של "הגדודים העבריים".
מיהו אליעזר מרגולין?
הוא נולד ברוסיה ועלה עם משפחתו בגיל 18 בתקופת העליה הראשונה. המשפחה התיישבה ברחובות ורכשה שם משק לגידול גפנים ועצי שקד. הוא היה נער אהוד על ידי יהודים וערבים כאחד, למד לקלוע ברובה מהשומר במושבה ,ולרכב על סוסים מהשומר הבדואי של מטע השקדים.
לאחר מות הוריו נקלע המשק לקשיים, ומרגולין החליט למוכרו ולהגר לאוסטרליה.
הוא נדד במרחבי היבשת ועסק בעבודות שונות. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התנדב לצבא האוסטרלי, שהיה חלק מהצבא הבריטי, ונשלח למצרים במסגרת חיל משלוח אוסטרלי-ניו זלנדי (כוח "אנזא"ק, שלחם גם בא"י נגד הצבא הטורקי).
מרגולין הצטיין כחייל וכמפקד במערכות שונות בגליפולי ובצרפת, והפך למפקד היהודי הנערץ ביותר בתקופתו.
הוא נפצע קשה ונשלח לבית חולים בלונדון. שם שמע לראשונה על התארגנות של יחידות צבאיות של מתנדבים יהודים – "הגדודים העבריים"- במסגרת הצבא הבריטי .ביוזמתם של טרומפלדור וז'בוטינסקי. מטרת הגדודים הייתה להפוך לבסיס הכוח הצבאי היהודי העצמאי של היישוב היהודי בא"י.
מרגולין נפגש עם ז'בוטינסקי וזה שכנע אותו לפקד על אחד הגדודים. היה זה הגדוד העברי השני ובשמו האחר "גדוד 39 של קלעי המלך" שהורכב ממתנדבים יהודים מארה"ב. חיילי הגדוד הגיעו גם לא"י ולחמו בעמק יזרעאל, בשומרון ובעבר הירדן כנגד הצבא הטורקי..
מטרת הגדודים לא הוגשמה עם סיום המלחמה הם פורקו. יחד עם זאת, מורשתם שרדה ועברה לארגונים המחתרתיים שהוקמו ביישוב מאוחר יותר.
הגדודים היו הגוף הצבאי היהודי הראשון בעידן החדש. גוף שפעל בגלוי, עם סמלים משלו (מגן דוד, מנורה), שפתו הייתה עברית, העניק ניסיון צבאי למתנדבים, ביטא את רוח ההתנדבות של צעירים יהודים בארץ ובחו"ל ולגיטימציה ערכית ומוסרית להיאבק למען הקמת מדינה יהודית.
ב-1921 פרצו מאורעות תרפ"א במקומות שונים בארץ, בתל אביב התרחשו המהומות הקשות ביותר. מרגולין ששמע על כך, הגיע לעיר, גייס כוח ממשוחררי הגדוד העברי "הראשון ליהודה" שלחם כנגד הפורעים והביא לסיום המהומות בתל אביב ולסיום הקריירה הצבאית של מרגולין. כקצין בריטי שפעל ללא אישור מפקדיו הוא הסתכן בהעמדה למשפט צבאי וישיבה בבית הסוהר. לכן, בלב כבד נאלץ לעזוב את א"י שלא על מנת לחזור.
אך, בכל שנות ישיבתו באוסטרליה ליבו תמיד נשאר בא"י.
בשנת 1944 נפטר מרגולין. על פי צוואתו הובא לקבורה בתחילת 1950 ברחובות בסמוך לקברי הוריו. קברו עמד שומם ומוזנח במשך שנים רבות עד אשר שופץ ב-2010 וניתן לבקר באתר.
שמו הונצח בערים שונות במדינה, ובנס ציונה – שכונת יד אליעזר ורחוב מרגולין. במוזיאון "בית הגדודים" במושב אביחיל יש אגף המוקדש כולו לפועלו..
יעקב סנדלר – ראיון
מאת: אילנה רוזנברג
רק חינוך מגיל צעיר לכיבוד האדם והזקן יוכלו למנוע פגיעה באוכלוסייה הוותיקה בארץ.
למה הגיע למסקנה זו…
מר יעקב סנדלר המנכ"ל היוצא של "אגוד העמותות למען הקשיש בישראל – הל"ב
רק חינוך מגיל צעיר לכיבוד האדם והזקן יוכלו למנוע פגיעה באוכלוסייה הוותיקה בארץ. בינתיים המצב די עגום. לכך הגיע מי שעמד שנים לא מועטות בראש הל"ב. למה הגיע למסקנה זו כדאי לקרוא במאמר זה.
לאחר שבע שנים פורש יעקב סנדלר מהתפקיד ,מתוך אמונה שכל אדם שמרגיש שמיצה עצמו בתפקידו ,מן הראוי שיפרוש. נוסף לכך "הגעתי למסקנה שמפאת גילי רצוי שאפרוש בנקודת זמן זו." כך סנדלר.
סנדלר מאוכזב מאוד מאוד מהמצב במדינה. השחיתות פושה בכל מקום ואי אפשר להאמין באף אחד. זו הסיבה, למשל ששמים עוד ועוד פקחים על מקום עבודה אחד, אלא שאותם הפקחים אינם בודקים את הדברים לאשורם אלא לפי רשימות, כמו למשל במוסד סיעודי יכולים לבדוק אם המאושפזים קבלו גבינה צהובה או מספר מסוים של פרוסות לחם, אבל הם אינם יודעים את המצב לאשורו. דוגמא לכך הייתה לאחרונה בחיפה ,כשעיתונאית צעירה אחת גילתה את ההתעללות במטופלים במוסד שיש עליו 60 מפקחים. וכך קורה, שכאשר ,אני, שמייצג 100 עמותות המפעילות 250 אלף קשישים והמנהלות תקציבים בערך כולל של מיליארד שקל, מופיע בפני הממסד, רואים בי ובעמיתי כאנשים שבאים לשדוד את הקופה הציבורית וכל הדיונים נסבים סביב הידוק הפיקוח עלינו ולא איך ניתן לעזור לנו. הבעיה נעוצה בכך, שכאשר קורה מחדל מטפלים בתוצאה ולא בשורש .
המצב הזה בארץ כולה ,בכל התחומים נובע, לדעתו של סנדלר, מהיעלמותם של הערכים עליהם קמה המדינה ועליהם גדלנו, אנו. למשל , הוא אומר, כמו החוק המגוחך הזה שאמור לפתור את האנשים מעל גיל 80 מלעמוד בתור. ,"אם גדלת בבית עם ערכים, ואתה רואה אדם מבוגר אתה תפנה לו את התור שלך, בשביל זה אתה צריך חוק??? איך יאכפו אותו?"
דבר נוסף הוא ההתייחסות אלינו כקשישים ,"עמותה מקומית למען הזקן מתנהלת על ידי פנסיונרים מקומיים ויש לה ועד מנהל של מתנדבים, שהם קובעים מה בדיוק האנשים המבוגרים צריכים , יש לנו את כל הידע , את כל היכולת , את כל הזמן ואת כל האמפתיה – לפחות שנהיה שותפים, אני בא לממסד ,אני רואה יושבות בחורות צעירות שלמדו חמש שנים עבודה סוציאלית – הן אפילו לא מוכנות לשמוע אותנו, לא מוכנות לשתף אותנו, הן מתנשאות עלינו."
גם הקפיטליזם החזירי, שלפיו המדינה מתנהלת היום ,מטריד מאוד את יעקב סנדלר, כדוגמא הוא נותן את הכוונה של המדינה לצאת למכרז על שירותי הסעד. הוא, יעקב עמד על כך למשפט, השופטים אמרו לו :"למה לא לקחת את האיש הזול ביותר? מה זה הכסף שלך? זה כסף ציבורי ,ואתה תיתן למי שהכי זול" אמרתי " אני אתן למי שהכי טוב!" הגשתי ערעור וזכיתי. למה לתת לטייקונים שכדי להתייעל ,מפטרים את המנקה? יש עמותות, שלא חברות ב"הל"ב" והפריטו את הפרויקט היפה של "קהילה תומכת", וכך אב הבית שמקבל משכורת מהטייקון ,מחויב אליו ולא אל המטופלים.
אשר לעמותות יש גם הבדלים בין העמותות בישובים שהאוכלוסייה בהם היא במצב סוציו אקונומי ממוצע וגבוה שם המודעות גבוהה, אבל גם שם רצוי מאוד שהרשות המקומית והעמותה תהיינה שותפות. ואילו במקומות שהאוכלוסייה במעמד נמוך יותר, הכל מתנהל אחרת. "לדעתי, צריך לעזור להן".
לסיכום אומר סנדלר "הבעיות של הזקן הן חלק מהבעיה של מדינת ישראל צריך לחזור ליסודות, בתי הספר היום צריכים להפוך יותר ויותר לבתי חינוך, חייבים לטפל בערכים מלמטה".
עוגת דבש תה,וקקאו
2 או 3 תבניות מאורכות חד-פעמיות או מלבנית או סיר פלא
החומרים:
4 ביצים שלמות
¼ 1 כוסות סוכר
1/2 כוס שמן
3/4 כוס דבש לשמן מעט את הכוס לפני מילוי הדבש ואז הדבש מתחלק החוצה)
2 כפות ריבה תות (לא קונפיטורה)
¾ כוס תה חזק (מ-2 שקיות) או בירה שחורה
1 כפית ציפורן שטוחה
1 כפית קינמון
1 כף קקאו
1 כפית שטוחה אבקת סודה לשתייה מעורבב בכפית מים חמים
3 כוסות קמח
1 שקית אבקת אפייה
אופן ההכנה:
להקציף ביצים שלמות, סוכר ושמן להוסיף הדבש ולהמשיך להקציף מעט ולהוסיף שאר החומרים.
לערבב היטב ולהעביר לתבניות. לאפות עד שמזהיב.
את התבניות לשמן בתרסיסי שמן ספריי.
ניתן להקפיא לאחר האפייה.
עורכת: רות אקר | חברי המערכת: אילנה אמיר, רות אקר, עידית חן סייג, קטרין נקש-קוזיאל,
מינה פלג, אילנה צבר-וינר, זהבה קורנברג, אילנה רוזנברג, שולה שכט | צלם המערכת: עוזי שפר
עיצוב וגרפיקה: דקלה ללזר | הפקה: אתי גלבוע |
המו"ל: העמותה לרווחת האזרח הוותיק בנס-ציונה.
רח' בן גוריון 9, נס-ציונה 70400 | amit-nes@012.net.il טל. 08-9380470 | פקס. 08-9300061